16.3.2017

ג'ון אוליבר מראיין את הדאלאי לאמה

יום אחד, בעתיד הלא רחוק, סין תהיה מעצמת-העל הראשונה במעלה על פני כדור-הארץ. כך מאמינים רוב הפרשנים הפוליטיים עלי-אדמות. 

זה לא יהפוך אותה לכוח היחיד עלי אדמות. בדיוק כפי שארה"ב לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות מאז סוף המלחמה הקרה והתפוררות ברה"מ בסוף שנות ה-80' של המאה ה-20. בדיוק כפי שבריטניה לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות בעקבות המלחמות הנפוליאוניות. 

מבחינה פוליטית מדינית, גם במציאות שבה סין תהיה המדינה רבת-העוצמה ביותר על פני הגלובוס, מדינות אחרות ימשיכו להיות שחקניות רבות חשיבות במערכת הבין-לאומית. כבר כעת קל להניח שב-30 השנים הקרובות תאלץ סין להתמודד מול מערך לא טריוויאלי של מעצמות אחרות, בדמותן של ארה"ב, רוסיה והודו. רבים האמינו שבמערך הזה יימנה גם האיחוד האירופאי. בימים אלה של Brexit סביר יותר לחזות התעוררות של מדינות כמו גרמניה אל המקום של מעצמה בין-לאומית מאשר מערך מדיני כלל-אירופאי. 

כך או כך, כאשר מדינה מקבלת את הסטטוס המיוחד הזה של מעצמת-על, ענייניה הפנימיים ומעשיה עם שכנותיה הופכים להיות מוקד של עניין עבור העולם כולו. לכן לנו, כאן, בישראל, אמור להיות עניין מיוחד בתוכנית Last Week Tonight של ג'ון אוליבר, שעסקה בטיבט ובמסגרתה רואיין הדאלאי לאמה. בתור מדינה שיש לה עניייני שטחים כבושים/משוחררים משלה, זו הזדמנות מאלפת לראות את הדרך שבה העולם המערבי, המפותח, רואה את העניין הטיבטי.


הסינים, כמובן, רואים את העניין הזה אחרת לגמרי. תקצר כאן הראייה לפרט את הפרספקטיבה הסינית, אבל המבקש להבין אותה, טוב יעשה אם יתחיל בעיון ולימוד של הסוגיות הבאות:

8.3.2017

כאשר מדברים על היפרדות חשוב לשים לב אל מה ואל מי מתכוונים...

כדאי לשים לב לנסיונות להעלות לדיון ציבורי את תוכנית האי-פרדות, אותה תוכנית של הקמת אי מלאכותי מול עזה, שבו יוקם נמל ובעתיד כנראה גם שדה תעופה. על פי התוכנית, האי יחובר לרצועה באמצעות גשר שעליו עמדת בידוק ויהיה בפיקוח בטחוני בינלאומי. 

במידה והתוכנית תבוצע - 
  • היא תאפשר לישראל ולמצרים להפסיק להיות הנאשמות העיקריות באוזלת-היד של חמאס לפתח את הרצועה 
  • והיא - אולי - גם תאפשר סוף סוף לעזתים עצמם להתנער מהקפאון אליו נקלעו מאז השתלטות חמאס, ולהתחיל לצעוד קדימה לעבר עתיד יותר לעצמם ולסביבתם 
ובמקרה וחמאס ישתלט על הנמל באלימות ויבקש להפעילו ללא פיקוח בינלאומי? 
התוכנית, ולא בקרה, עתידה ליצור מטרה שאפשר להשבית אותה בקלות רבה באמצעות העליונות האווירית והימית של ישראל.

אבל לא רק האפשרויות הבינלאומיות הטמונות במהלך כזה, בד בבד עם העובדה שיש בוושינגטון ממשל שאיננו מחוייב עוד לפתרון זה או אחר, הן שצריכות לעניין אותנו הישראלים. אצלנו, כפי שאמר פעם קיסינג'ר, אין מדיניות חוץ. יש רק מדיניות פנים.

ובפרספקטיבה הזו יש עניין מיוחד: מי שמקדם את התוכנית הוא ישראל כץ, שר התחבורה. וזה לא במקרה. כץ הבהיר לאחרונה שבכוונתו להתמודד על ראשות הליכוד. היה לו חשוב לא פחות להדגיש:
"אני אתמודד - לא מול בנימין נתניהו, אלא כשהוא יסיים. אתמודד על ראשות הליכוד ועל ראשות הממשלה".
חשוב להקשיב לא רק למילים, אלא גם למנגינה. והיא קובעת: בתוך הליכוד שוב קמים אנשים הרואים עצמם ראויים לתפקיד ראש הממשלה. וזה קורה אחרי שנים ארוכות בהן נתניהו הצליח ליישם בהצלחה לא מבוטלת את העצה הפוליטית המפורסמת שנתן תרסיבולוס ממילטוס לפריאנדר מלידיה (לוד המקראית). למי שלא מכיר את הסיפור, נזכיר בקצרה, שעל פי ההיסטוריות של הרודוטוס, שלח פריאנדר לתרסיבולוס שליח, ועמו בקשה של רודן אחד לאחר: כיצד יכול רודן לשלוט ללא הפרעה שנים ארוכות? תרסיבולוס לא השיב אלא לקח את השליח עמו לטיול ליד הארמון בשדה חיטה, ובמהלך הטיול הקפיד לעקור רק את החיטים הגבוהות והבולטות מעל כל השאר. השליח חזר עם הסיפור לאדונו פריאנדר, והוא הבין את המרומז היטב, בדיוק כמו בנימין נתניהו. שליט נבון המבקש להקדים רפואה למכה ולמנוע איומים על שלטונו ידאג להסיר את האנשים הבולטים שעשויים להפוך רבי-עוצמה מספיק כדי להתחרות עמו.

כולם יודעים כבר כמה שנים שנתניהו לא יאפשר למועמדים לראשות הממשלה להתפתח סביבו. אך נראה שהצטברות העננים של פרשיות פליליות סביב ראשו של ראש הממשלה המכהן הביאה סוף סוף בכיר בליכוד לחצות את הרוביקון.  הנכונות של כץ לקחת סיכון כזה מעידה על כך שהוא לפחות משוכנע שנתניהו לא ימשיך לקדנציה נוספת.

כך שכאשר מדברים אתכם על היפרדות ואי-פרדות, חשוב לזכור שלא מדובר בהכרח בעזה. ייתכן שהדובר מבקש, בסך הכל, להיפרד מבנימין נתניהו... 

ואיך נדע אם ישראל כץ איננו בודד בהערכתו? מסביב לליכוד - ככל שמפלגות יתניעו תהליכים שמבשרים על הערכות לבחירות (דוגמת פריימריז). בתוך הליכוד? ככל שדמויות אחרות יתבטאו תכופות יותר בעניינים של ביטחון ומדיניות-חוץ. הימים הקרובים יגידו הרבה...

לקריאה נוספת בנושא מניעה פוליטית של צמיחת מתחרים
 

20.2.2017

האם יש תקווה שדונאלד טראמפ ישנה את דרכיו ?


האיש התייחס לאירוע טרור שקרה בשבדיה וגילה (אולי להפתעתו ואולי לא) שלא קרה שם דבר. 
המקור שלו: חדשות ברשת פוקס. חדשות מפוקפקות. מה שנקרא fake news. 

האם זה יכול לגרום לדונאלד לשנות את מקור החדשות שלו?
אין מקום לאופטימיות. 

וינסטון צ'רצ'יל אמר את זה הרבה קודם: קורה לו לאדם שהוא נתקל באמת. לרוב הוא קם וממשיך ללכת בדרכו כמקודם. 

13.2.2017

להגן על המציאות של העובדות

ג'ון אוליבר בתכניתו Last Week Tonight מסביר באופן משכנע עד כמה בעידן הזה של fake facts ו-fake news, חשוב שכולנו נעשה מאמץ מיוחד לבחון סיפורים לפני שאנחנו משתפים בהם - במיוחד כאלה שמאשרים את הדעות הקדומות שלנו. שאלו את עצמכם שאלות כמו:
  • האם זה מקור חדשות שאני מכיר ? 
  • האם מישהו בדק את העובדות האלה ?
  • האם יש כאן קישור למקורות ראשוניים ?האם מה שנאמר בכתבה אכן מתאים למה שנאמר במקורות הראשוניים? 
ואם אתם רואים שיש מקור חדשותי שיש בעיה בסיפורים שלו, באופן חוזר ונשנה, והמקור הזה לא מתקן טעויות - תפסיקו לבטוח בו: בין אם המקור הזה הוא איזה אידיוט שכותב בלוג, נשיא ארה"ב או ראש-ממשלת ישראל... 




















10.2.2017

תחרות, החופש לצרוך ופלוטוקרטיה

האמת המרה על תחרות ופלוטוקרטיה היא שתחרות חופשית של היצרנים היא אינטרס של החזקים. חלשים, למרות כל מה שמספרים לנו משלים על צבים וארנבים, לא מגיעים למקומות הראשונים בתחרות, לא בספורט ולא בחיים הכלכליים.

ובכל זאת, עדיין חוזרים הכלכלנים ומשננים לנו בוקר וערב את הכלל הבסיסי ביותר - הדרך היעילה ביותר להקצות משאבים היא תחרות חופשית של היצרנים בשוק. לדידם, אין דרך אחרת מלבד התחרות. 

מזכיר לכם משהו ? לא מהדהד לכם סיסמאות מהסוג של אין אלוהים מלבד X ו-Y הוא נביאו ?
ולא במקרה. כלכלה מודרנית היא דת. 
לא זו בלבד שהראיות האמפיריות שתומכות בחלקים גדולים של מבנה-הידע הכלכלי הן חלשות, במקרה הטוב, בדומה לראיות העומדות מאחורי הדתות האנושיות, אלא שיש לנו ראיות חוזרות לכך שמדע הכלכלה איננו יודע כיצד למנוע משברים כלכליים ויש ספק רב עד כמה הוא יודע להחליש אותם. 

כמובן, הכלכלנים מספרים לנו שהם יודעים ומביאים טיעונים מהגורן ומהיקב, אבל תתבוננו במה שקרה בארה"ב בין המשבר הכלכלי הגדול של 1929 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, או פשוט מכך - תתבוננו במה שקורה לכלכלה העולמית מאז ספטמבר 2008 - וראו זה פלא - רוב המידע שיש ברשותנו על כך שהפעולות הכלכליות שיפרו את המצב - נמסר לנו על ידי כלכלנים. 
המידע הזה נמסר לנו למרות  שהמידע האישי שנמצא ברשות רוב בני-האדם, בלשון המעטה, לא מאשר את המידע הכלכלי שמטיפים לנו, כאילו היה עיקרי-אמונה.

האמת העצובה על תחרות היא שתחרות בלי כללים מסודרים ואיכותיים המיושמים בקפידה היא כנראה אחת הדרכים הגרועות ביותר להקצאת משאבים.
רוצים דוגמא ? בבקשה. אחד הדברים שפחות אוהבים לספר לנו הוא שהנאציזם, אותה אידיאולוגיה שנזכרת בעיקר כאידיאולוגיית שנאה, נשאה בקרבה רעיונות רבים, שונים, חלקם משונים, לעתים סותרים, לגבי הרבה מאוד נושאים. אחד הרעיונות המרכזיים שקידם הנאציזם הוא אמונה בחשיבותה של התחרות החופשית. אדולף היטלר האמין כל-כך בתחרות שהוא ניסה לקדם אותה בכל המישורים, כולל בתוך הממשל שלו עצמו. 
לעתים תכופות הוא הפקיד נושא לטיפול בידי שני גופים שונים בממשלו מתוך אמונה שהתחרות ביניהם תביא ליצירת פתרון יעיל ביותר לבעיה. 
התוצאה הברורה של הקצאת משאבים כפולים להתמודדות עם אותו נושא, וחוסר-יעילות ביורוקרטית מהמם כלל לא הטרידה אותו. החזק יותר יביא את הפתרון האפקטיבי יותר, האמין. 

אנקדוטה משעשעת של הגישה ההיטלריסטית ל-תחרות אותה מספר אלברט שפאר, שר התעשיה והחימוש של היטלר, היא שהיטלר הורה לשניים לקנות עבורו, בכובעו כקנצלר ונשיא הרייך,  תמונות במכירות הפומביות השונות של חפצי אמנות. כתוצאה, לא-אחת נחזו שני נציגיו של היטלר מתחרים זה בזה במתן הצעות במכירה פומבית, כשהמחיר הסופי אותה נדרשה המדינה לשלם עבור התמונה עולה ועולה, כתוצאה מן התחרות הפרועה שניהלו השניים. מצב דברים משעשע זה נמשך במשך שנים, עד ששפאר הצליח להביא לסיומו. 

אלברט שפאר, לו מקובל לייחס אחריות לנס הכלכלי של הגברת הייצור התעשייתי והחימוש שוב ושוב כמעט עד סוף המלחמה למרות תנאים הולכים ומתדרדרים בעורף הגרמני (שכללו צורך חוזר ונשנה להעביר עובדים מהתעשיה לחזית, הפצצות עומק של בעלות הברית, ואובדן משאבים בגלל התמודדות בעלות הברית).  מקדם את הדיון בתחרות בעוד סוגיה מעניינת. איך הוא הגביר את הייצור התעשייתי הגרמני ? ואיך ניהלו בעלות הברית את התעשיה שלהם ? למקרה שזה לא היה ברור לכם, מרכיב אחד בסיסי לא נכלל בתורות הניהול של החימוש בכל אחד מהצדדים למלחמת העולם השניה - תחרות חופשית. משום מה, ברגע שנהיה ברור לאחראים על הכלכלות שצריך לנהל מלחמה, הכורח בהתייעלות ובהתגייסות למאמץ הלאומי מעולם לא היווה נימוק לתחרות חופשית בתחומי הייצור של החימוש. 
הפתרון המשותף: ניהול מרכזי. זו נמצאה כדרך היחידה להקצאה יעילה של משאבים.

לא חייבים לעסוק בהיסטוריה של המלחמה כדי להבין שחלק גדול ממה שאומרים לנו על תחרות לא מסתדר עם הידע האנושי בנושא. לא מזמן, בעודי קורא לי כתבה מעניינת במגזין 2600 (מומלץ בחום, אגב, לכל מי שטכנולוגיה מעניינת אותו), נתקלתי בכתבה שתיארה את הדרך בה התחרות לכאורה בין חברות הסלולר בארה"ב יצרה שוק לא יעיל שהתמקד בחליבת הצרכן. 
כולנו יודעים שזו היתה המציאות הישראלית עד לא מזמן. בישראל היו 3 חברות סלולר כבר שנים רבות ובכל זאת, כולנו ראינו איך התחרות הזה לא ייצרה יעילות בהקצאת משאבים. 

גרוע מזה - ראינו איך ההתנהלות של השוק הכלכלי הביאה לכך שחברות הסלולר הופכות לפרות נחלבות במסגרת השתלטות כלכלית כשהשירות לאזרח יורד ברמתו, בעוד המחיר דווקא לא יורד. 

שוק הסלולר הוא דוגמא נהדרת כיצד השוק החופשי מזיק להקצאת משאבים יעילה. מבחינת התאגידים המעורבים חלוקת השוק באופן שאפשר לכולם להשמין מנחת על גב הצרכנים היה מצב אידיאלי. 
רק רגולציה אגרסיבית הצליחה להבקיע את חומת אי-היעילות של התאגידים, ככל שהיא הצליחה להעניק לאזרחים חירות בשימוש. 

השוק הסלולרי הדגים שוב כלל בסיסי על תחרות - תחרות מסייעת בהקצאת משאבים יעילה רק כאשר היא מעניקה חופש לאזרחים. כלומר, המפתח כאן הוא בחופש לצרוך ולא בחופש להתחרות. 

ככל שהחופש הניתן לצרכנים הוא רב יותר, גוברת היעילות בשוק הסלולרי. 
כיצד משיגים חופש צרכני ? רק על ידי רגולציה אפקטיבית שעומדת אל מול התאגידים ומאזנת את כוחם הרב. 
איך משיגים רגולציה אפקטיבית ? ממשלה קטנה לא מסוגלת לעשות את זה - כי לא יהיה ברשותה את הידע ואת יכולות האכיפה הנדרשים.

מה שמחזיר אותנו לשקר אחר של הנאו-ליברליזם - חשיבותה של ממשלה קטנה...   

אז מה המסקנה ? כדי למנוע פלוטוקרטיה, צריך להגביל את החזקים. 
כדי לשמור על הכלכלה, צריך לחזק את החופש של הצרכנים. 
תחרות, במובנים לגביהם מנסים לשטוף את מוחנו, היא לרעתנו. 
האינטרס שלנו, האזרחים-הצרכנים, הוא בממשלה חזקה, שתוכל לקיים רגולציה אפקטיבית. 
ואם תרצו - אין זו אגדה... 

3.2.2017

כסדום ועמורה היינו


לדידו - 
  • לא נורא שראש ממשלה מנהל משא ומתן עם בעל עיתון לגבי מהלכים ציבוריים ואחרים שאיש הציבור יעשה בתמורה לשינויים בדרך בה העיתון מוסר מידע לציבור לגבי אותו ראש ממשלה 
  • לא נורא שראש ממשלה מקבל מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מגביר כזה או אחר
  • אין כזה דבר התנהלות לא נאותה של איש ציבור...  

מפליא אתכם? 
בואו לא נשכח שמדובר ב-
  • עבריין שהורשע בגין דברים שעשה בעודו איש ציבור 
  • אדם שהמערכת המשפטית הקלה בענייננו בצורה מוגזמת ומטורפת 
  • עד כדי כך שהתאפשר לו לחזור ולכהן כאיש ציבור (באותו משרד בו ביצע את פשעיו הקודמים! בישראל נותנים לחתול להמשיך ולשמור על השמנת...)

ועכשיו? 
באה מערכת ואלה! ועושה משהו לא נאות עבור כלי תקשורת: נותנים לאותו אדם לפרשן עניינים משפטיים. 

הבעיה היא לא עם אריה דרעי. הבעיה היא עם כולנו. איבדנו את המצפן הבסיסי ביותר - את מי לשאול מה בסדר ומה לא בסדר... 

כסדום ועמורה היינו. 


21.1.2017

נאום ההשבעה של הנשיא ה-45 של ארה"ב, דונאלד טראמפ


דונאלד טראמפ נשא נאום השבעה שהיה משמעותית פחות מפלג מאלה שנשא במהלך מערכת-הבחירות, אבל לא-פחות שאפתני. 

המסר הברור העולה מתוכו: אמריקה תבחן כל עניין וסוגיה תוך ציות לעיקרון המנחה: קודם ארה"ב (America First). 
השינוי, לדברי טראמפ, מתחיל היום. 


סוגיות בולטות מתוך הנאום:

  • פרוייקט השיקום של התעשיה של ארה"ב על בסיס עבודה של אזרחי ארה"ב  (שני עקרונים: קנה תוצרת ארה"ב ושכור אזרחי ארה"ב - buy American and hire American). 
  • תפישה של ארה"ב כנותנת דוגמא בוהקת לאורח החיים שלה אחריה קל לעקוב, אך לא כמי שכופה אותו. 
  • איחוד העולם התרבותי נגד האיסלם הרדיקלי  שיימחק מפני העולם (we will ... unite the civilized world against radical islamic terrorism which we will eradicate completely from the face of the earth )
  • בתשתית הפוליטיקה תהיה חובת נאמנות טוטאלית (total allegience) לארה"ב. 
  • דרך הפטריוטיזם, תתגלה הנאמנות של האזרחים זה לזה (כשאתה פותח את לבך לפטריוטיזם, אין מקום לדעות קדומות...)
  • ארה"ב לא תונהג עוד באופן שתוצאתו היא התעלמות מאזרחי ארה"ב. 
  • תם הזמן למילים ריקות. זה הזמן לפעולה. 
כעת הוא נדרש להוכיח את יכולותיו כנשיא.

בהתחשב במה שראינו ממנו עד כה כאיש עסקים וקמפיינר, בהתחשב בדרך שבה הורכב הקבינט שלו, ובהתשחב בדרך בה הוא החליף את הרטוריקה לכזו המתאימנה למנהיג שצריך לאחד, סביר להעריך שהוא עתיד להפתיע רבים לטובה. אולי אפילו מאוד לטובה, ברמה שתביא להשוואתו לנשיאים גדולים מעברה של ארה"ב, ונדמה לי שמבחינת הטמפרמנט הדוגמא הקרובה יותר תהיה זו של תיאודור רוזבלט.

עם זאת, חשוב להבין שבעת הזו, מדיניות מוצלחת של America First, עשויה להביא לכך שארה"ב אומנם תחווה רמה גבוהה בהרבה של שגשוג כלכלי מזו שחוותה בשמונה שנות נשיאותו של ברק אובמה, אבל עלולים להיות לכך מחירים דרמטיים במעמדה של ארה"ב כמעצמה עולמית. הרטוריקה הנוכחית של טראמפ מכילה בתוכה סתירות פנימיות, אבל כמכלול היא ניתנת כרגע לפרשנות אך ורק כרטוריקה של התבדלות.

אם אכן מעשיו של טראמפ יהיו בהתאם למילותיו, וארה"ב תלך בדרך ההתבדלות, ייתכן וכולנו נחזה כיצד נשיאה ה-45 של ארה"ב תורם את התרומה המכריעה ביותר בתהליך הפיכתה של סין למעצמת-העל העולמית מספר 1.

החידה הזו - הקשר בין מילותיו לבין מעשיו של טראמפ - תיפתר בחודשים ובשנים הקרובות. כי אכן, תם הזמן לבחינת מילותיו של דונאלד טראמפ ומתחיל פרק הזמן בו ייבחנו מעשיו.

מי ייתן והוא ייזכר כדמות מיטיבה עבור האנושות כולה.