16.3.2012

לסיכומו של סיבוב בעזה

לפעמים דיווחים על הפסקות אש מטעים. כרגע, כבר 3 ימים, המצב הוא מין סטטוס-קוו משונה בו כל צד מבצע התקפה-שתייםפיקוד העורף סבור,משום מה, שבמציאות הזו הדרום צריך לחזור לשגרה אבל ראשי-הערים וההורים לא מוכנים לקחת אחריות למין שגרה שכזו (אני, אגב, נוטה יותר לדעת ההורים, וחושב שכל אלה שנכונים להטיף ציונות ממקום משכנם הבטוח בגוש דן או איזורים אחרים צריכים לזכור שבמלחמות קודמות היה מקובל להוציא נשים וטף מקו האש במקביל להקפדה על שמירת השגרה).

מבחינת הנפגעים, נכון לעכשיו, בצד הישראלי יש פצוע קשה אחד - עובד זר, וכמה פצועים קל. בצד הפלסטיני היו 26 הרוגים, מתוכם 22 לוחמי ג'יהאד איסלאמי.
כלומר, ישראל פגעה בסיבוב הזה בפעולותיה על כל 4.5 לוחמים אזרח אחד.
בהחלט משביע רצון מהפרספקטיבה הבטחונית.
בהחלט לא משביע רצון מהפרספקטיבה המוסרית.

חשוב לזכור כמובן, שמבין ה-22,  מותם של זוהיר אל-קייסי, יו"ר ועדות ההתנגדות, ומוחמד אחמד אל-חנני (ממשוחררי עסקת שליט), היה מטרת פעולת החיסול שהתחילה את הסיבוב הנוכחי אבל כפי שסיכם באלגנטיות עופר שלח ממעריב:

"...האש כולה הוצתה בעקבות חיסולו של זוהיר אל-קייסי בסוף השבוע, במטרה מוצהרת לשבש פיגוע גדול שכבר יצא לדרך. אין לנו מושג איפה עומד הפיגוע הזה ואם מהלכו אכן שובש או רק נעצר עד שתירגע הרצועה".

מה שברור הוא שהולך ונוצר קונצנזוס חדש-ישן ביחסי ישראל-הישות העזתית: ירי ספוראדי של רקטות על דרומה הוא משהו שישראל מוכנה לחיות איתו.  רק שההגדרה של הדרום בשנים האחרונות הורחבה צפונה עד לקו כביש 41. כנראה שתושבי האיזור יצטרכו לחכות בסבלנות עד שהארגונים הפועלים ברצועת-עזה יואילו להרחיב את פעילותם עד לפאתי גוש-דן, כדי לזכות להתייחסות רצינית יותר בנוגע לבטחונם מצד המדינה שלהם.

[2 הערות נוספות לסדר בהקשר הזה, 20/03/2012:

  1. עוד קצת ספקות לעניין האש שהוצתה: לצערי אין כמעט אזכורים באינטרנט לתחקיר שערך בזמנו ידיעות אחרונות, לפיו הפיגוע הקודם (זה שדוגמתו אותה מבקשים למנוע היתה הסיבה להתנקשות באל-קייסי),  כלל לא נערך על ידי ועדות ההתנגדות העממיות. יש אזכור לתחקיר בערך בויקיפדיה על אותו פיגוע, ועידן לנדו דיווח עליו בעבר והזכיר אותו שוב לאחרונה. לנדו הוא קול בודד יחסית באינטרנט העברי שמטיל ספק עז בהתעקשותה של מערכת הביטחון לתקוף את ועדות ההתנגדות העממיות בגלל הנימוק של חשש מפיגועים שייצאו מסיני. עם זאת, הוא לא בודד לגמרי. אפשר היה למצוא חיזוק מסויים לספקותיו בפרסום ב"הארץ" בנוגע למאסר חשוד בתכנון הפיגוע ההוא, מצרי ובמצרים דווקא. עדיין, אפשר היה לשקול הסברים שנשמעו פה ושם, כאילו המבצעים של אותו פיגוע אומנם היו מצריים, אבל הם נתמכו לוגיסטית על ידי ועדות ההתנגדות. הבעיה עם ההסברים האלה, היא שהם אינם מסבירים כיצד חיסול של מישהו כמו אל-קייסי ישבש פיגוע "שכבר יצא לדרך", שכן בנסיבות כאלה סביר להניח שהסיוע הלוגיסטי כבר ניתן, או שהוא יכול להינתן גם ללא מעורבות של דרגים בכירים בארגון. לוגיסטיקה, כזכור, נעשית על ידי אפסנאים ולא על ידי רמטכ"לים. 
  2. ההתמכרות הישראלית לתקיפות מהאוויר, שכזכור לא השיגה הישגים איכותיים במהלך מלחמת לבנון השניה, הולכת ומצטיירת יותר ויותר כשיתוק תודעתי. אם באמת היה מודיעין איכותי, מדוע לא להטמין מארבים לחוליות בדרכן לביצוע הפיגוע ? מדוע לא לנסות ולפגוע בהן בבסיסים הזמניים בסיני ? האומנם ישראל לא מסוגלת להגיע להסדר מדיני-בטחוני עם מצרים של-היום שיאפשר לה לבצע פעולות כאלה במטרה למנוע פעולות טרור שמסכנות את יחסי שתי המדינות ? או שמא תכליתה האמיתית של הפעולה עדיין נסתרת מעינינו ?] 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה