15.11.2012

ג'עברי והרוביקון של נתניהו

רק לפני 4 ימים כתבתי בפוסט "גם אם מדובר בשרשרת שמתחילה בגלל רצונם של ארגוני הטרור לשים את הסוגיה הפלסטינית במרכז הבחירות בישראל, וגם אם מדובר בשרשרת שמתחילה בגלל רצונם של מנהיגי ישראל לשים את הסוגיה הפלסטינית במרכז הבחירות בישראל, כך או כך, אין אזרחים שיוצאים מורווחים מהמהלכים האלה...אז למישהו יש עוד ספק שישראל הולכת למבצע רחב-היקף בעזה במהלך החודשיים הקרובים ?"

והנה זה בא.

אתמול בשעות אחר-הצהריים, בעוד חלק מהתקשורת הישראלית עסוק ברגיעה ההולכת ומתרקמת, פתחה ישראל במבצע צבאי ברצועת עזה שהיקפו ויעדיו, יש להודות, אינם לגמרי ברורים. ראשית המבצע באחת ההתנקשויות הבולטות של העשור האחרון - באחמד אל-ג'עברי, מי שכיהן בפועל כראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, ובהתקפות על אתרי שיגור טילים ברחבי הרצועה, במסגרתן נפגעו אזרחים ובהם ילדים.
דיווחים טיפוסיים על פתיחת המבצע ועל ההתנקשות אפשר לראות, למשל בYNET, כמשקף את התקשורת הישראלית ובאל-ג'זירה, כמשקפת את התקשורת הזרה

למרות ריבוי ההתקפות על אתרי הנשק ארוך הטווח שבידי חמאס ברחבי הרצועה והפגיעה בחפים מפשע, את עיקר תשומת-הלב מושך החיסול של ג'עברי. אחמד אל-ג'עברי (احمد الجعبري) היה פורמלית בזמן מותו סגן מפקד גדודי עז-אל-דין-אל-קאסם בעזה. עם זאת, אם עזה היא כיום בפועל מדינת החמאס, ג'עברי היה בפועל, ככל הידוע, המפקד בפועל של צבא החמאס.  להערכת רבים, ג'עברי לא היה ראש זרוע צבאית רגיל שכן בניגוד לקודמיו הוא לא ראה עצמו כפוף להנהגה המדינית של חמאס בעזה, הוביל קו עצמאי מאוד, לעתים פעל בהתאם להנחיות שקיבל מהנהגת חמאס בחו"ל, ולעתים פעל רק על פי השקפותיו והכרעתו הוא.
האיש נחשב לנץ מדיני, אחד מיוזמי השתלטות חמאס על רצועת-עזה בכוח. הוא האיש שהוביל את מכלול המהלכים שהובילו לחטיפת גלעד שליט, החזקתו במסתרים במשך שנים ארוכות וניהול מו"מ עיקש, שהוביל לשחרורם של יותר מ-1,000 אסירים פלסטיניים. הוא האיש שהורה על פעולות טרור רבות כנגד ישראל ובהן שיגור טיל נ"ט כנגד אוטובוס הסעות תלמידים (פעולה לגביה היו שציטטו ביקורת שמתח איסמאיל הנייה שאמר שג'עברי סובל משגעון גדלות). כנראה  חשוב מכל אלה, הוא האיש שהוביל את הפיכת הזרוע הצבאית של חמאס לצבא של ממש. תהליכי ההתארגנות הצבאיים בעזה מזכירים לכל מי שמכיר את ההיסטוריה של ארץ ישראל המנדטורית את התהליכים שעברה ההגנה בשנים 1946 - 1948. יש כמובן הבדלים רבים, בתפישות של דרכי-הלוחמה הראויות, זהות היריב וטיב המאבק, אבל ג'עברי, מבחינות רבות, היה שילוב מעניין ומורכב של דמות צבאית ההולכת ולובשת נופך של מנהיג מדיני.

לכן, ככל הנראה, הלך והתגבש הרושם בקרב הציבור היושב ברצועת-עזה שהוא כבר איננו עוד מטרה להתנקשות. הם כנראה שכחו את גורלם של אחמד יאסין ושל עבד אל-עזיז א-רנתיסי בשנת 2004.  מה שהיה ניתן לגמרי לחיזוי, הוא שהחיסול הזה גרר  התגובה הצפויה מצד שלל הארגונים הפועלים מעזה.

מאז חיסול ג'עברי אתמול, בין אתמול להיום נורו רקטות בהיקף נרחב ביותר מעזה אל עבר ערים מרכזיות בדרומה של ישראל, וכבר יש אזרחים הרוגים ופצועים קשה גם בצד הישראלי, וגלגלי ההסלמה מסתובבים להם בקצב מואץ. קצב הירי של הרקטות מעזה מעיד על הרגשות המניעים את הפועלים, וגם, יש להודות, מעידים על מידת התבונה הצבאית המוגבלת של מי שמפקד כעת על הפועלים שם (אם יש כזה).

אבל לא רק תבונתם של בני-האדם המנהלים את מאבקם מעזה מוטלת בספק. גם תבונתם של מובילי ישראל צריכה להיבחן. 
קודם כל, כי זוהי כמובן רק ההתחלה של הסיבוב הזה. רמת המוטיבציה לביצוע פיגועים של פעילי הטרור/הפעילים הצבאיים בעזה (בחרו המושג הנוח לכם) ובמקומות אחרים בעולם הערבי תהיה בחודשים הקרובים בשיא. כתוצאה, כמובן שייתכנו  השלכות רוחב לפעולה הזו. כך למשל, בלי לחשוב הרבה, עולה שמו של חיזבאללה. 
 חיזבאללה אומנם עסוק מאוד בסוריה  ורמות הלחץ בסיר הבישול המוכר כלבנון הולכות ועולות בחודשים האחרונים, כפי שמלמדות החדשות משם  וסביר להניח שבכיריו מודעים לכך שאזהרתו האחרונה של צה"ל כלפי חיזבאללה לא נאמרה מהפה ולחוץ,  ובכל זאת קשה להאמין שלא יימצאו בלבנון מוסלמים מסורים שלא ירצו לבטא את דעתם האישית על גורלו של ג'עברי, בדרך שהם סבורים שהיא היחידה שהציונים מסוגלים להבין. עוד יותר קשה שלא להאמין שמבחינת חיזבאללה לא תעלה התובנה שפעולה אנטי-ציונית עשויה להוציאו מהמבוי הסתום אליו מצא עצמו נדחק בציבוריות הפאן-ערבית, לאור הברית שכרת עם המשטר הרעוע של אסד בדמשק. חיזבאללה כמובן אינו לבד. אביב העמים הערבי הוא תהליך שבמסגרתו רבים הם בני-האדם בעולם הערבי הרואים עצמם מחוייבים להקדיש עצמם למימוש האידיאה של מלחמה במשטרים המדכאים, וספק אם יש תבונה רבה במיצוב-מרצון של ישראל כמשטר בולט ברשימה הזו. 
תאמרו, הרי כך אפשר להימנע מכל פעולה, ואיומים דומים שמענו אחרי ההתנקשות בעימאד מוע'נייה. אשיב, שבניגוד לבולטות התקשורתית המקובלת אצל נתניהו (למשל בכל הנוגע לגרעין האיראני) הרי שגם אם ישראל אכן אחראית למותו של מוע'נייה, כדרכו של ממשל אולמרט הדבר נעשה בלי לקיחת אחריות ישירה ובאופן שמאפשר מין עמימות שכזו.
בעוד שעצם ההתנקשות באיש שאחראי לכך וכך ירי טילים ונסיונות אחרים לפגוע באזרחי ישראל (כשהמתועב שבהם בעיניי היה אותו ירי אל עבר אוטובוס הסעות תלמידים ישראלי, שהסתיים במותו של דניאל ויפליך), איננה דבר שאדם מוסרי יכול לפסול, דרך ההתנקשות בהחלט צריכה להיבחן.
ישראל בחרה לעשות זאת באופן הבולט ביותר האפשרי, ואינני בטוח שהבולטות הזו, כשמדובר בדמות לאומית מהסוג לה הפך ג'עברי, היא אכן המהלך הנבון ביותר שהיה בארסנל המהלכים הפוטנציאליים של המדינה.

יותר מכך, ישראל התנקשה כאן במי שהיה בעל-הבית האחרון של עזה. בהארץ טועים כשהם מתארים אותו כמי שהיה קבלן ביצוע עבור ישראל, שהרי קשה לתאר את ייזום החטיפה שהובילה לעסקת שליט או ירי טילים על ישראל כאילו הן פעולות רצויות עבורה. עם זאת,  עובדתית, בכל גבולותיה, ישראל נוהגת לזהות את הגורם האחראי מהעבר השני של הגבול ולדרוש ממנו להשליט סדר באותו הצד. מותו של ג'עברי עלול להותיר את רצועת עזה בלי מישהו שמסוגל להיות גורם אחראי שכזה, ולדרדר את הרצועה לתוהו-ובוהו מוחלט. 

גרוע מזה, ישראל נכשלה בפתיחת המבצע בהתנקשות באחרים שעשויים להיות המחליפים של ג'עברי, כמו ראאד אל-עטר (שעל פי הדיווחים נמלט מהנסיון לפגוע בו אתמול).  מחליפים עלולים להיות גרועים מהאיש שהיה מטרת ההתנקשות. לא בטוחים ?
בואו נזכיר את יחיא עייאש שיורשו עלה עליו כטרוריסט המייצר פיגועים המוניים, כדוגמא אחת בהקשר של פעילי חמאס בולטים. בואו ניזכר גם בהיקף המערכת הצבאית של חמאס עליה פיקד עימאד חסן אברהים עקל, המפקד הראשון של הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, שנהרג לפני 19 שנה בנובמבר 2003 בידי כוחות צה"ל,  ונהרהר בעצב על הפערים בין אז והיום.
השאלה הזו - של מי יעלה במקום המנוח - היא שאלת מפתח במשחק השחמט של ההתנקשויות, ובהקשר העזתי היא בוודאי היוותה שיקול אצל כל מי שמודע להשלכות של מהלכיה של ישראל במאבקה מול החיזבאללה. ייתכן שהבחירה להוציא את ג'עברי מהמשחק היא חלק ממהלך מתוחכם מאוד שתכליתו למוטט את שלטון חמאס ברצועה, במטרה לאפשר את עלייתה של הרשות בחזרה לשלטון, כשתושבי הרצועה יעדיפו את הרשות על פני הכאוס הצפוי בתקופת הביניים. זה בהחלט דפוס מחשבה מורכב שאפשר לייחס לאהוד ברק. אבל תוכנית מהסוג הזה, שלכאורה פתרה את הבוץ הלבנוני בשנת 2000, גררה אחריה את האינתיפאדה השניה, שתי חטיפות חיילים אל לבנון (2000 , 2006), ואת מלחמת לבנון השניה. כי תוכנית מורכבת שלא חוזה את כל השלכותיה ואיננה פותרת את כל הבעיות שבה, יכולה להיות מסוכנת הרבה יותר מהסטטוס-קוו.

חשובה אפילו יותר מהשאלה מה קורה בראשו של אהוד ברק, היא השאלה מה עובר בראשו של בנימין נתניהו ?
הנץ חד-הלשון מעולם לא הורה עד היום כראש-ממשלה  על פעולה צבאית בעלת משמעות בינלאומית כה רבה.
אל תטעו -  הנסיון (הכושל) לחסל בסתר את חאלד משעל, או פעולות קומנדו חשאיות שמיוחסות לישראל כמו תקיפת מפעל הנשק בסודן, אינן באותה ליגה כמו ההתנקשות הזו.
מה עובר על נתניהו ?
מה אירע שהוא מרשה לעצמו להתנער לפתע מכל חששנותו ההיסטורית ולהוביל את ישראל אל שדה הקרב, לראשונה אי-פעם כראש-ממשלה ?
שמא נתניהו חצה איזשהו רוביקון אחר ?
האם הפעולה בעזה היא המהלך הראשון במסגרת המלחמה שבחר נתניהו לנהל כנגד איראן ?
או שהצירוף המקולל הזה של בחירות קרבות ופעולה צבאית רחבת-היקף בעזה מעיד על כך שבמלחמה על שרידותו האישית נתניהו מאבד את חרדותיו מפעולות צבאיות גדולות ?

ימים יגידו.

אין לי ספק שישראל צודקת בשאיפתה להפסיק את ירי הטילים כלפי דרומה, אבל יש לי ספק רב מאוד אם מבצעים כמו עופרת יצוקה ועמוד ענן הם הדרך.

כבר כתבתי כאן בעבר, בשלהי מבצע עופרת יצוקה - בדילמה המוסרית הקשה בה נדרשת ישראל לפעול בו-זמנית להגן על אזרחיה ולהימנע מלפגוע באזרחי רצועת-עזה,  יותר מוסרי בעיני לשוב ולשלוט בשטח שליטה מלאה, מאשר לתקוף אותו מבחוץ שוב ושוב באופן שמותיר את בני האדם החיים  בדרומה של הארץ - שם וכאן - כאילו הם חיים בארץ אין איש (no man's land), כבחירה מודעת של קברניטי המדינה היהודית.

עכשיו גלגל-ההסלמה שוב מתגלגל לו, ובלי קשר לשאלה מי ירוויח מה, ברור שהאזרחים משני הצדדים - כבר הפסידו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה