30.6.2012

ארבעים וחמש שנה

כבר חודש שאני רוצה לכתוב פוסט על השטחים המוחזקים,יהודה ושומרון, מלחמת ששת-הימים ועוללותיה, מצבם של היהודים ושל הערבים בפיסת הקרקע שבין הנהר לים, ובעיקר על העובדה שאחרי 45 שנים, רוב-רובם של בני-האדם באיזור הזה גדלו על רקע מציאות של ישראל שמחזיקה בשטחים שלדעת חלק הם שלה ולדעת חלק הם לא שלה, ושבהם, כפי שברור לכולם, יש המוני בני-אדם שאין להם זכויות אזרח. לחלק זה מפריע. לחלק זה לא. ואני פשוט לא מצליח לחשוב על דרך שתוכל לגעת בלבם של אלה שלא מפריע להם שמסביבם מסתובבים אנשים שנולדו תחת ריבונותה של מדינת ישראל -
  •  ואין להם אזרחות;
  • ואין להם שוויון;
  • והם לא יכולים לבחור אדם שייצג אותם בכנסת ויילחם למענם;
  • ולכן הם גם יודעים שאין להם דרך חוקית להגיע למצב בו ייהנו  מהמכלול של החירויות שכל אדם אמור להינות ממנו במדינה דמוקרטית. 
ובהתחשב בכך שחלפו 45 שנה מאז 1967, אנחנו כבר לא מדברים על זה שנולדו אנשים לתוך המציאות הזו, ואפילו לא על זה שגם להם כבר נולדו ילדים לתוך המציאות הזו. אנחנו מדברים על זה שבקרוב יוולדו להם נכדים ! 

3 דורות שגדלו תחת הריבונות של המדינה הדמוקרטית הישראלית, אבל אינם אזרחים כמוני וכמוך. 

לי זה מפריע.

ולך ? 

27.6.2012

ישראל שיאנית העולם המפותח בשנאת האחרים

סמי מיכאל הגדיר בנאום קשה שנשא את ישראל כמדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח.

מעניינות לא פחות מהנאום, התגובות לנאום

לטעמי יש רק שגיאה אחת בדבריו, והיא שגיאה בסיסית - אין מדובר בגזענות, כהגדרתה האנציקלופדית, אלא בשנאת-האחר. ישראל היא המדינה שיש בה יותר שנאת-האחר מכל מדינה אחרת בעולם המפותח. 

תחשבו על זה קצת, לפני שאתם מתנגדים או מגיבים. 

25.6.2012

Egypt has a new president

Egypt has a new president !

Mohamed Morsi, the nominee of the Islamic Brotherhood, was declared president this Sunday.
It has been reported that he had won 52% of the votes. The recent weeks in Egypt were a turmoil, and the fact that the elections for the parliament have been disqualified, means that it will take some more time before one can really see the new face of the Egyptian democracy. It is still unclear whether the controlling army will let Morsi rule, or will limit each of his steps. 


Only time will tell if this shall be a true step towards democracy, or another in the weird dance of the Egyptian military Oligarchy, attempting to keep the reigns of government in their hands without the people realizing this reality. 

Personally, one can only wish Morsi that he will be able to lead his people to a better future, of prosperty, justice and peace.

11.6.2012

8 דרום סודאנים כבר נעצרו

התקשורת מדווחת בהתלהבות כי 8 דרום סודאנים כבר נעצרו. אלי ישי מבטיח שזו רק ההתחלה, וכי התחיל עידן המעשים. וועדת השרים לענייני חקיקה החליטה על תמיכה בהצעת חוק של ח"כ אופיר אקוניס, שנועדה להגביר את הענישה על העסקת מסתננים. לדבריו של ח"כ אקוניס ההצעה "מהווה צעד משמעותי ביותר בדרך לפתרון סוגיית המסתננים, שהיא הבעיה החברתית הבוערת ביותר במדינת ישראל כיום. החוק יבלום את התמריץ העיקרי למסתננים לבוא לישראל, כדי למצוא עבודה".

נדמה שהשר והח"כ לא שמו לב לכך שלמרות שהממשלה מנהלת קמפיין גלוי כנגד מבקשי-המקלט כבר יותר משנה, זרם הבאים רק הולך וגדל. הם יודעים משהו שהפוליטיקאים שלנו מבקשים שאזרחי המדינה לא ידעו. המילים ריקות. אין שום משמעות בהגברת הענישה, כאשר מדובר בחוק שממילא לא נאכף. וכאשר מדובר על עשרות אלפי מבקשי-מקלט שאלי ישי מתיימר לגרש מכאן בכל דרך, העובדה שרק 8 בני-אדם נעצרו מעידה יותר מכל על מה שקורה כאן. מבקשי-המקלט האומללים מדרום-סודאן הם בסך הכל שעיר לעזאזל.

אופיר אקוניס הצטרף לעגלת-ההסתה עליה נוסעים מיכאל בן ארימירי רגב, דני דנון, אריה אלדד, אותה עגלה בה נוהג בביטחה העגלון אלי ישי, כשכולם מפללים שהיא תוביל אותם לפופולריות הראויה. אבל העגלה הזו מובילה את כולנו למדינה ששכחה מה זה להיות יהודית

גזר דין אכזרי מאוד לילדים בשנים הקרובות

דה-מארקר עוקב אחרי יישום הרפורמה לחינוך חינם מגיל 3 , ומסכם: "הרשויות המקומיות נמצאות מאז הקיץ האחרון במרוץ נגד השעון - בעוד חודשיים וחצי תתחיל שנת הלימודים הבאה, ועליהן לבנות כמה שיותר גנים כדי לקלוט אלפי ילדים...כבר עכשיו ידוע שלכ-40 אלף ילדים בני 3-4 לא יהיה מקום בגנים החינמיים...

בתל אביב בונים גנים בקומות, בחיפה ממירים בתי כנסת לגנים, ובהרצליה הודיעו להורים שיימצא מקום לכל הילדים, אבל רק אחרי סוכות. למרות זאת, במשרד החינוך גאים במהלך הענק שהובילו בחודשים האחרונים ושעלה על הציפיות - לפי נתוני המשרד, עד תחילת שנת הלימודים ייפתחו כ-866 גנים חדשים, וכ-428 גנים פרטיים נוספים קיבלו רישיון ויוסבו לגנים ציבוריים - כך שלכ-85% מבני 3-4 תימצא מסגרת חינוכית, ובהם כמחצית מ-80 אלף הילדים שהיו עד כה ללא מסגרת חינוכית.... הנתון מעודד מבחינת היכולת של משרד החינוך להשלים את המהלך בשלוש השנים הקרובות - שבסופן ייכנסו בני 3-4 למסגרת חוק חינוך חובה. מה גם שהמשרד הצליח לגייס כ-2,600 גננות חדשות.

הבעיה היא שמערכת הגנים הזאת מסתמנת כאחת הצפופות בעולם. משרד החינוך הציב תקן של 31 תלמידים בכל גן, בדומה למצב בגני הילדים הקיימים, עם סייעת אחת וגננת אחת (בפועל, מספר הילדים הוא 31-35). מערכת החינוך לגילאי הרך בישראל היא כבר כיום אחת הצפופות מבין מדינות OECD, אחרי מקסיקו וטורקיה, עם 22.6 ילדים לכל גננת, לעומת 14.4 בממוצע במדינות OECD. עם זאת, כשבוחנים את היחס בין מספר אנשי הצוות בגן לילדים, מצבנו טוב יותר מהממוצע ב-OECD, עם 11.1 ילדים לאיש צוות לעומת 13.1 במדינות הארגון.... 

באחרונה הודיעו 200 סטודנטיות בשנה השלישית לחינוך לגיל הרך במכללת לווינסקי כי הן מסרבות לקחת חלק ברפורמה בתנאים הנוכחיים. גם פרופ' פנינה קליין, כלת פרס ישראל לחינוך, שכמומחית לגיל הרך היתה חברה בוועדת טרכטנברג, מבקרת את אופן יישום המלצות הוועדה. 'פתיחת מסגרות בלבד, בלי דאגה לאיכות הטיפול הניתן לילדים, היא עצימת עיניים ועלולה לגרום לנזקים התפתחותיים' .... קליין, שב-2008 עמדה בראש ועדה לבחינת איכות החינוך בגיל הרך, שהמליצה לממשלה להגביל את מספר הילדים בני 3-4 בגנים ל-14-16, מוסיפה כי 'כיום, המשמעות של חינוך חינם בגיל 3-4 פירושה הכנסה של כ-35 ילדים לכיתה אחת עם גננת אחת וסייעת אחת. זה לא עומד בדרישות המינימליות של טיפול בילדים בגיל הזה. אנחנו חותמים על גזר דין אכזרי מאוד לילדים בשנים הקרובות .... המחקרים מצביעים על נזקים פוטנציאליים כאשר לא מעניקים לילדים חינוך איכותי כבר בשלבי ההתפתחות המוקדמים, ולכן המצב הנוכחי מדאיג' ".

כשמדברים על כיתות-גן של ילדים בני 5 בהן יש 30+ ילדים עם גננת וסייעת, זה נשמע מזעזע. עכשיו דמיינו לעצמכם ילדים בני 3 באותו המצב. לממשלה כנראה לא ממש משנה איזו מציאות היא יוצרת. הרי נתניהו לא יהיה ראש-הממשלה כשהילדים האלה יהפכו לאזרחים בוגרים. לעומת זאת,  כעת חיה הוא יכול להציג עצמו כמי שהבטיח ופועל לקיים. כמו בסוגיות אחרות (ראו למשל הגישה הממשלתית למבקשי-המקלט או הגישה הממשלתית לשאלת הגרעין האיראני) נראה שהממשל הזה שבוי יותר בדימויים מאשר בעשיה שנועדה להשפיע על המציאות ולשנותה לטובה. 

אבל רק האזרחים יכולים לבחור האם להישבות בדימוי, או להביט למציאות הקרה והאכזרית בעיניים פקוחות. 

ואם הם לא יעשו כן, הילדים שלהם יסבלו. לא הילדים של נתניהו. 


סודות בטחוניים

עוזי בנזימן מסכם במאמר מאלף בעין השביעית את היקף המידע שאפשר היה ללמוד מהכתבות על פרשיית גלנט-הרפז-ברק-אשכנזי, ההולכת ומסתעפת לה.

בין הנקודות עליהן הצביע:
  • "בלשכת שר הביטחון נהוגים סדרי אבטחה מופקרים. הקלטות סודיות חשופות למניפולציות, עד למחיקתן ממש, בלי שאיש ייתן על כך את הדין."
  • "לשכת שר הביטחון הדליפה מסמכים צבאיים רגישים ומסווגים במסגרת המאבק שניהלה ברמטכ"ל אשכנזי ובלשכתו. ההדלפות כללו מידע מבצעי וגרמו נזק מודיעיני, אך איש לא הועמד לדין בשל כך."
  • "החלטות תקציביות ומבניות מרכזיות הנוגעות לצה"ל ולתפעולו מתקבלות בהתייעצויות בין ראש הממשלה לשר הביטחון ללא מעורבות הרמטכ"ל או נציגי צה"ל."
  • שר הביטחון מאמין "שהרמטכ"ל ביצע מעשים עברייניים, לקח ונתן שוחד וניסה לבצע פוטש נגדו". לעומת זאת, "הרמטכ"ל סבור שהשר גורם לדמורליזציה בצמרת הפיקוד הצבאי, מתנהל באופן לא תקין במינוי רמטכ"לים, מעלים ראיות ומשמיד קלטות, ואינו מקדיש את זמנו לשמירה על בטחון ישראל, אלא להכשלת הרמטכ"ל במילוי תפקידו".
  • אחד מאלופי צה"ל איבחן "את הרמטכ"ל כנוכל וכמי שטופל עלילות שווא". אלופים אחרים הגדירו "עמית שלהם, מועמד לרמטכ"ל, כמי שסובל מבעיות אמינות קשות".
  • "אלופי צה"ל פועלים בתוך תרבות ארגונית שבה האינטרס האישי מכתיב את התנהלותם. הנורמה הזו יוצרת במטכ"ל מערכת יחסים המבוססת על מאזן אימה שכתוצאה ממנו מבליגים האלופים על שקרים ועל קלקלות אחרות של עמיתיהם. המידע המביך שהם אוגרים איש על רעהו נצור אצלם עד לרגע שבו מאזן האימה מתערער – אם בגלל שינוי ביחסי הכוחות האישיים ואם כתוצאה ממשבר חיצוני."
ישראל 2012. מישהו עוד חושב שהמלחמה הבאה תראה טוב יותר מהקודמת ? 

אי-השוויון צריך להיות אחד מיעדי-התקציב, ושווה למחות על זה !

איתן אבריאל מדה-מארקר מסכם עבור כולנו, אבל אולי בעיקר עבור הקוראים בנימין נתניהו ויובל שטייניץ מאמר של ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, שמסביר מדוע אי-שוויון פוגע בצמיחה הכלכלית:
  • כידוע, הכלכלה המודרנית מבוססת על ביקוש והיצע. ככל שחלק גדול מההכנסות מהפעילות המשקית מגיע לכיסי המעטים, נשאר פחות לרבים אחרים, והאחרים האלה צורכים פחות. אצל העניים ובקרב מעמד הביניים"כל דולר נוסף של הכנסה קבועה נהפך מיד לצריכה ומעודד את המשק כולו" בעוד שאצל העשירים, מעבר לרמה מסויימת של הכנסה, ההכנסה העודפת איננה חוזרת מיד למשק (ולפני שתצרחו שהם משקיעים, נזכיר לכם שחלק לא קטן מההשקעות בעולם המודרני לא מושקעות דווקא במשק המקומי, ולא מושקעות דווקא באופן שמייצר צמיחה).
  • חלק גדול מהכוח הכלכלי של העשירים נובע ממעמד מועדף בשווקים שמאפשר להם לייצר רווחים עודפים כמעט ללא סיכון. "דוגמאות לכך כוללות מונופולים, אוליגופולים, זיכיונות ממשלתיים, מיסוי מועדף וגישה מועדפת למימון." שטיגליץ מסביר ששוק ההון הוא דוגמא לשליטה של מעטים בפעילות של תשלומים, אשראי וספקולציה. ואבריאל מוסיף "בישראל אנחנו מכירים את זה היטב: בשוק המקומי, כמעט כל בעל הון עשה את כספו באמצעות זיכיון ממשלתי, שוק לא תחרותי, או שניהם. מתעשרי הסלולר, הבנקים, הביטוח, הכרייה (למשל בים המלח), האנרגיה..." והוא מזכיר שזה לא אי-שוויון בין טייקונים לשאר העם. יש חוסר יעילות כלכלית גם ב"חברת החשמל, הנמלים, בנק ישראל, אנשי הקבע של כוחות הביטחון והמפעלים הביטחוניים". המעמד המועדף הזה איננו מוסיף ערך למשק, אלא רק לוקח אותו מאחרים. "לא קשה לראות את זה בישראל - בענפי התקשורת, הפיננסים והאנרגיה: כמעט כל המאמצים של השחקנים מושקעים בתנאי זיכיון ובמניעת תחרות, לא בהגדלת העוגה כולה." 
  • כשיש פער בלתי-סביר בחלוקת ההכנסות, או מצב ברור של חוסר-הוגנות במערכת, "חלק גדול מהשחקנים במשק מאבדים את המוטיבציה שלהם לעבוד." אבריאל מזכיר את הבדיחה העצובה של עידן רוסיה הסובייטית בה נהגו העובדים לספר על המנהלים שלהם "הם עושים כאילו שהם משלמים לנו, ואנחנו עושים כאילו שאנחנו עובדים".
  • רמה גבוה של אי-שוויון בהכנסות מערערת את תרבות האמון. כי לכולם ברור שמישהו כאן מרמה. בלי תרבות של אמון, אי-אפשר לסגור עסקאות בלחיצת-יד, ולכולם ברור שיש מצבים בהם עדיף שלא לכבד הסכם. התוצאה - "הכל עובר דרך חוזים, עורכי דין ובתי משפט בלתי יעילים, כל הסכמה ניתנת לשבירה אם כדאי להפר אותה, והפעילות הכלכלית נהפכת ללא יעילה." 
אליבא דאבריאל, "שטיגליץ תוקף את הבעיה בדרך מפתיעה: הוא פונה ל-1% העשירים ומקבלי ההחלטות, ומציע להם לפעול להקטנת האי-שוויון מתוך שיקולים של כדאיות כלכלית. הוא לא מתריע שעניים יעלו על בתיהם במהפכה, אבל הוא אומר שאלה שבראש הפירמידה הכלכלית זקוקים לבסיס חזק כדי שכל העסק לא יקרוס. 'גם אתם זקוקים לכלכלה יציבה', הוא אומר לעשירים." 

כמו כולנו, לאבריאל ברור שבארץ אין טעם לבנות על ה-1% של עשירי הארץ. במקום זאת, הוא סבור שכנסת ישראל וממשלת ישראל עשויות לפעול למען קביעת יעד ממשלתי של הקטנת אי-השוויון. 

בניגוד לו, אני סבור שכנסת ישראל וממשלת ישראל לא יעשו זאת בעצמן. אבל קביעת יעד ממשלתי של הקטנת אי-השוויון הוא בהחלט מהלך שיכול לאחד מאחוריו את כל מי שיצא לרחובות בקיץ הקודם, ומוצא עצמו ניבט המום מול הפיצול ההולך ונוצר מול עיניו במחנה המחאה החברתית. 

ויפה שעה אחת קודם. 

5.6.2012

נתניהו: אין סתירה בין שוק חופשי לצדק חברתי

בנימין נתניהו חזר היום על המנטרה הישנה: "אין כל סתירה בין השוק החופשי ואנטי קרטליזם וצדק חברתי". חזר, וסתר את עצמו. פעמיים:
  1. בפעם הראשונה - באמירה ששוק חופשי ואנטי-קרטליזם הולכים יחד. כדי שתתקיים מלחמה בתחרות הלא-הוגנת, השוק אינו יכול להישאר חופשי. חייבת להיות התערבות ממשלתית. רק התערבות ממשלתית רגולטורית נמרצת הביאה את השוק הסלולרי למראית עין של יחס הוגן לצרכנים. אותה התערבות שראש הממשלה נושא על כפיו כראיה לנמרצות ממשלתו. זו לא רק שאלה של יחס הוגן לצרכנים. זו גם שאלה של יחס הוגן למשקיעים שאינם בעלי-השליטה.  זו גם שאלה של היציבות הכלכלית של חברות חיוניות למשק מתקדם, והממשלה אפשרה לפירמידות של טייקונים לחלוב את החברות האלה, ללא הפרעה, במשך שנים ארוכות-ארוכות

  1. בפעם השניה - בלעדי התערבות ממשלתית, אין העברת עושר מהעשירים לעניים. מיסוי פרוגרסיבי, תשלומי-העברה, וסיוע לחלשים  (בכל המישורים - בריאות, חינוך, דיור ופרנסה) הם התערבות בוטה בשוק החופשי. כל ממשלה נאורה עושה את זה. מדינות הרווחה שלאחר מלחמת העולם השניה הן אחת מפסגות-היצירה של האנושות. ונתניהו, כנאו-ליברל, אמון על קיצוצן ופירוקן של מערכות הרווחה והעברת האושר. אבל בשוק חופשי שכזה, אין צדק חברתי, כי למי שיש - יש יותר, ולאחרים, יש פחות ופחות.