על תאונת-דרכים והשלכותיה הפוליטיות-מדיניות ועוד כמה נקודות
- כאילו שמצב הדברים, כמות שהוא, איננו מתוח מספיק, באה תאונת-הדרכים אמש, ליד סנג'יל, בה מצאה את מותה הילדה בת ה-5, אינאס שווכאת ונפצעה קשה עומר עספור, גם היא בת 5. לא סתם תאונה. תאונת פגע-וברח שנסיבותיה עדיין נחקרות במשטרה. האירוע שנחשב, היסטורית, כזה שהתחיל את האינתיפאדה הראשונה, היה מותם של ארבעה פועלים בתאונת דרכים בין משאית בה נהג ישראלי, לבין שתי מוניות. לגבי אותו אירוע נפוצה שמועה כאילו היה מדובר בפעולת טרור ישראלית מכוונת. האם תאונת-הדרכים הזו תהיה האירוע שהיסטוריונים יתארו כאילו הוא זה שהתחיל את האינתיפאדה השלישית ?
- אני מזכיר פוסט ישן-נושן - למה הנשיא אובמה בא לבקר? - כדי לוודא שקוראיי זוכרים שתפישת המציאות על פי הבלוג הזה (בניגוד לתקשורת הישראלית ברובה), היא שהאינתיפאדה השלישית כבר התחילה ממזמן.
- ואני מזכיר פוסט חדש מהתנור - זה לא נראה טוב - כדי לשוב ולהזכיר שאפשר לקרוא את המצב הישראלי-פלסטיני במגוון נרטיבים, ובוודאי לא חייבים להסכים עם הניתוח הפוליטי שלי, אבל אי-אפשר להתעלם מהמציאות: לפלסטינים יש אינטרס מדיני ברור להגביה את הלהבות, כדי לוודא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יקבל פחות כותרות בתקשורת העולמית מדעא"ש ועניינים שכאלה.
- הפלסטינים לא לבד בעניין הזה. לא צריכים לקבל את התפישה של מתי גולן לגבי המקצועיות של ג'ון קרי (תפישה שגויה לגמרי, שאיננה מתיישבת בקנה אחד עם הרקורד הארוך של ג'ון קרי בנושאי חוץ ובטחון הרבה לפני שהיה למזכיר המדינה, בשנות כהונתו כסנאטור) כדי להבין לאן ימקד הממשל האמריקאי את מאמציו המדיניים בשנים שנותרו לו תחת הנשיא אובמה. מאחר וממשל אובמה הולך ומתקרב לתקופה שבה הנשיא המכהן יאבד את השפעתו לבצע שינויים במדיניות הפנים, ואז - בדיוק כפי שראינו אצל נשיאי ארה"ב הקודמים - לא יהיה נושא בינלאומי שבארה"ב יעדיפו להתעסק בו יותר מאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אחרי הכל, זו סוגיה שמבחינת ארה"ב פתרונה מחייב השקעה נמוכה יחסית בטווח המיידי, עם פוטנציאל אדיר למקום מכובד מאוד בהיסטוריה (וכמו שהנרי קיסינג'ר לימד את כולם, הפתרון המדיני לא חייב להחזיק מעמד הרבה זמן, אלא רק עד להענקת פרס הנובל, והתוצאה הסופית, גם אם היא מאוד שונה מהתכנון, וגם אם היא מושגת בכוח הנשק, כבר לא תטריד אף אחד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה