8.3.2015

נתניהו לא דיבר מול הקונגרס בגלל הנשק הגרעיני האיראני. זה בגלל הנשק הגרעיני הישראלי !

הבלוג "שיח אסטרטגי" של שמואל מאיר מציע פרשנות שובת לב לנאום נתניהו מול הקונגרס האמריקאי: נתניהו נסע בגלל כינוסה באפריל 2015 של "ועידת הסקר החמש שנתית" של אמנת NPT (האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני). 

הפרשנות, לטעמי שגויה. אין קשר רציונלי בין המאבק סביב הכללתה של ישראל בNPT לבין הנאום של נתניהו בקונגרס:
  1. אם התכלית היא שכנוע אישי של אובמה הרי ששכנוע כזה אף פעם לא נעשה מעל במה ציבורית, ובוודאי לא כשמדובר באקט שמשדר לציבור תומכיו של אובמה שנתניהו תוקע לו אצבע בעין. 
  2. לנתניהו היתה אפשרות להיפגש ב-4 עיניים עם אובמה לאור התירוץ של נאום מול ועידת איפא"ק (בעידן המודרני במצב דחוף השניים יכולים אפילו להיוועד ב-4 עיניים בvideo conference. הסברה שרק נאום מול הקונגרס אפשר לנתניהו לתקשר עם אובמה היא סברה תמוהה, בלשון המעטה).  
  3. הנחה נוספת בפרשנות הזו - שבזמן ועידת הסקר נתניהו יהיה מנוטרל בשל התהליך הפוליטי של אחרי-הבחירות שגויה לדעתי. אם נתניהו מניח שינצח בבחירות הקרובות - הרי ששום דבר לא ימנע ממנו מלנסוע שוב לחו"ל אחרי הנצחון לנאומים ופגישות נוספות. אם כבר - מעמדו האיתן כמנצח  רק יועיל לו (שהרי בני-שיחו יידעו שהם 'תקועים' איתו לעוד כמה שנים) וגם יכולתו בניהול מו"מ קואליציוני מתוך המקום של מי שמטפל בענייני החוץ רק תגבר. 
  4. המגעים בין ישראל לארה"ב בנושא הNPT והגרעין הישראלי נמצאים כבר שנים ארוכות במעטה עבה של דיסקרטיות. היה זה הנרי קיסינג'ר, בתפקידו כיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שסיכם את הדילמה עבור הנשיא ניקסון, באופן שנותר נכון גם היום: ישראל היא אכן אחת המדינות הבודדות שקיומה מאויים. הם, יותר מכל מדינה אחרת, עשויים להשתמש בנשק הגרעיני שלהם. אפשר להפעיל על ישראל לחץ אפקטיבי מספיק כדי שתוותר על הנשק הגרעיני (למשל, לא לספק לה מטוסים) אבל כדי לעשות את זה לא יהיה מנוס מלחשוף את הסיבות להפעלת הלחץ, והתוצאה - ארה"ב תהיה זו שתחשוף את הנשק הגרעיני שבידי ישראל לידיעת העולם עם כל ההשלכות הכרוכות בכך. איזה אינטרס יש לישראל לקחת סיכון לגבי העמימות בנוגע לנשק הגרעיני הישראלי ? איזה אינטרס יש לארה"ב בהקשר הזה? 

גם כאשר מתבוננים במסמכי ההכנה לNPT 2015 דוגמת סיכום ה- Preparatoly Committee for the 2015 ReviewConference of the Parties to the Treaty on the 7 May 2014Non-Proliferation of Nuclear Weapons רואים שמבחינת  הבירוקרטיה בהחלט אפשרי שהשנה לא תהיה שונה מהותית מההתכנסויות הקודמות בפרספקטיבה הישראלית, וכי צפויה חזרה נוספת על הקריאה לישראל, הודו ופקיסטאן להתכנס אל הNPT (וקריאה דומה אך שונה לצפון קוריאה). 

מבחינה ריאל-פוליטית ברור שהאפשרות להכריח את ישראל להיכנס תחת כנפי ה-NPT רק פחתה לאור אירועי אביב העמים הערבי והשלכותיו בעת הזו. אפשר להבין את זה היטב כשמביטים על איראן. האינטרס האיראני בנשק גרעיני, המהווה חלק מהתפישה האסטרטגית האיראנית מאז שנות ה-80' של המאה הקודמת (בעקבות מלחמת איראן-עיראק) רק גבר בעקבות הופעתה של דעא"ש על המפה הפוליטית של המזרח-התיכון. דע"אש אולי תיפול במהרה ואולי לא, אבל בשלב הזה כבר ברור לכולנו שעיקר הסכנה בדעא"ש היא בסמליותה. החופש של אביב העמים הערבי הביא עמו גידולי פרא וסביר להניח שעד שהאיזור יבשיל ויתבגר ויאפשר מסגרות מדיניות דמוקרטיות יציבות, כמו בעולם הנאור, עוד נראה דעא"ש או שתיים. במצב כזה, אל נוכח התארגנויות האיסלאם הסוני הקיצוני, שוטה תהיה איראן אם תחדל לחתור אל נשק גרעיני שיאפשר לה ליצור מאזן אימה גם אל מול המטורפת שבמדינות העלולות לקום כאן.

ומה שנכון לאיראן - נכון גם לישראל. 

האם זה אומר שלא יהיה מנוס מהתגרענות של המזרח-התיכון? כמובן שלא. ארה"ב יכולה לנסות לעשות כל מיני דברים-
  • ארה"ב יכולה להבטיח למדינות האיזור מטריה גרעינית מהסוג שהיא נותנת בעת הזו למדינות הנמצאות תחת טווח-האיום של צפון קוריאה. הן כמובן עלולות שלא להאמין לה ולפעול באופן עצמאי להשגת נשק מגן גרעיני. יש המסבירים את ביקור ראש-ממשלת פקיסטאן בערב הסעודית בהקשר הזה
  • ארה"ב יכולה לנסות לקדם מהלך של הצטרפות ישראלית לאמנה בתורת חברה המחזיקה בנשק גרעיני ולהציג זאת למדינות האחרות במזרח-התיכון כצעד הראשון בדרך הארוכה לפירוקה של ישראל מהנשק הזה. האם איראן תקבל מהלך כזה כמספק להפסקת תוכנית הגרעין שלה? אם סבורים שהמניע האיראני הוא האיום הישראלי אפשר לשער כך. אם מבינים את המניע האיראני על הרקע של התפישה האיראנית את העולם שסביבה, ברור שכל ההתעסקות בישראל מהווה עבור איראן אמצעי נוח לא להתחייב. 
  • ארה"ב יכולה לנסות לקדם סדרה של הסכמי-שלום בין ישראל למדינות האיזור שבמסגרתם תקודם גם תוכנית ארוכת-טווח של פירוק ישראל מהנשק הגרעיני שלה (שלום עכשיו וחתימה על הNPT אח"כ היא פחות או יותר העמדה הישראלית ארוכת-השנים).
  • ארה"ב יכולה להמשיך ולהתייחס לישראל כאל מקרה מיוחד, יוצא-דופן, ולתבוע מהמדינות האחרות התנהלות אחרת. זה, פחות או יותר, מה שקרה עד היום. לכאורה, אם הסנקציות הכלכליות אכן מכבידות מספיק על איראן, זה גם יכול להמשיך ולהיות המצב בעתיד הנראה לעין. 
אבל ארה"ב יכולה גם להחליט שהאינטרסים שלה אינם עוד עם ישראל. האם החלטה כזו מצד ארה"ב יכולה לחזק את הפרשנות שהציע שמואל מאיר? הרי במציאות שכזו ארה"ב יכולה להוביל את המו"מ מול איראן כך שהאיראנים יודיעו על פרישתם מהאמנה (תוך תיאום אמריקאי-איראני של התזמונים). נוכח המציאות שתיווצר ביום שאחרי, תוכל ארה"ב לקדם מסגרת מו"מ רב-צדדית, שבה יהיו מעורבות גם מצרים, איראן וישראל, ותכליתה להפוך את המזרח-התיכון לבטוח יותר בהקשרים הגרעיניים, עם כל ההשלכות הכרוכות בכך עבור ישראל. תאורטית, זה אפשרי. ועדיין - מה הקשר בין הנאום שנשא נתניהו בקונגרס ובין התרחיש הזה ?

אני כמובן לא אומר שנתניהו לא עוסק בנושא הועידה הקרבה. הוא יהיה חסר-אחריות שלא לעסוק בו, בדיוק כפי שיהיה חסר-אחריות לא לעסוק במעקב אחרי תוכנית-הגרעין האיראנית ומשמעויותיה הצבאיות האפשריות. אבל יש הבדל בין עיסוק בנושא אחד, בין שלל הנושאים הממלאים את שולחנו העמוס של ראש הממשלה, להפיכת הנושא לתכלית הכל. 

מהבחינה הזו, לטעמי, הפרשנות הרציונלית העיקרית לנאומו של נתניהו היתה ונשארה צרכיו הפוליטיים הפנימיים. 

הפרשנות הזו נהנית מיתרון עצום - היא עקבית מבחינת הפרספקטיבה ההיסטורית של הפוליטיקה הישראלית.נתניהו איננו ראש-הממשלה הראשון בישראל שמקבל הכרעות לגבי מדיניות חוץ על סמך שיקולים שבמדיניות הפנים. היה זה קיסינג'ר שאמר שאין לישראל מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. 

לקריאה נוספת

תגובה 1:

  1. יש תימוכין לטענה הזו - ראה המידע שהתפרסם כעת על מגעים בין ישראל למדינות ערב אחרות בזמן ממשלת נתניהו האחרונה (שר חוץ אביגדור ליברמן, כן?) על פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני !!!
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/692/263.html

    השבמחק