24.11.2015

הוא לא ידע שהוא כזה

אני לא כל-כך אוהב את חבר הכנסת ינון מגל, איני מסכים עם חלק מהאידיאולוגיה שלו ויש לי בעיה גדולה עם הדרך שבה הוא בחר להתנהל פוליטית. 

ובכל זאת, כשפרסמו את סיפורה של רחלי רוטנר, אשר בחרה לשתף וידוי אישי של ינון מגל באוזניה
במסיבת הפרידה מתפקידו בואלה, התלבטתי מי כאן הקורבן בעצם. 

כי אחרי הכל, כשבוחנים את העובדות, הוא חיכה עד למועד שבו כבר לא יהיה 
ממונה עליה ואז בסך הכל שיתף אותה בכך  שהוא מאוד נמשך אליה. 

אומנם הוא עשה זאת בשפה בוטה, מינית, מחפיצה, אבל מתוך הדרך שבה תואר השיתוף 
אפשר להניח שהוא לא חשב לרגע שיש משהו לא-הולם בשפה שבה בחר להתבטא
וקל להבין שמדובר באירוע חד-פעמי. 

האומנם אסור לגבר להגיד לאישה שהיא מושכת אותו? 
האומנם יש סגנונות שהם פסולים מעיקרם? 
האומנם הוגן, ראוי ורצוי לשתף בציבור כל שיחה אינטימית מעברו של מי שנהיה לחבר הכנסת ? 

היא כבר מדברת על מעשים שאין דרך אחרת לתארם אלא 
כמעשים מגונים והצעות מגונות. כאלה שהציע לה הממונה עליה 
בזמן שהיא כפופה לו ולמרות התנגדותה. 

בשלב הזה, שבו אנחנו נאלצים להבין שכנראה היו "כמה מקרי 'חוסר טקט' שלו כלפי בנות אחרות"
כמו שכתבה רחלי רוטנר, 
אז כבר מתחילה להצטייר תמונה, ואנחנו מתחילים להבין את התפקידים, ולסמן את הקורבנות - ואת עבריין המין. 
אבל זו רק תחילתו של הבירור, עד כמה שאפשר לברר משהו בשלב הזה של הדיון הציבורי.

באיזשהוא שלב בעתיד,
הרבה אחרי שוך הקרבות התקשורתיים,
אולי נדע - במובן המשפטי של ידיעה - מי קורבן ומי עבריין ומי לא.

את האמת העובדתית המלאה, אולי לעולם לא נדע.
מדוע? כי בעולם הסובייקטיבי הזה בהחלט ייתכן שח"כ ינון מגל בכלל לא מבין מאיפה זה נפל לו. 
הרי הוא הבחור הטוב שמעולם לא הכריח מישהי לעשות משהו.
הוא בכלל לא חשב שהוא מטריד. 

והציבור כולו מחכה בכליון-עיניים למתלוננת השלישית. 


23.11.2015

מין תחושה מוזרה כזו של דיאלוגים להרחבת הקואליציה

כשבוחנים את בחירתו בתקציב עם גרעון גדול יותר,
כשרואים את התנהלותו סביב הרפורמות השונות שהבטיח וכנראה לא יתקיימו בזמן הקרוב
(בנקים, דיור ועוד, שלא לדבר על ענייני הגז) 
קשה מאוד שלא לקבל תחושה מוזרה שכזו. 

תחושה שעומד מולנו אדם שיודע משהו שאנחנו לא יודעים.
משהו שיאפשר לו לעמוד ביום הדין (כלומר ביום הבחירות) כשהוא מסוגל להסביר מדוע לא הצליח לקיים את הבטחתו. 

איך יכול אדם להסביר שקיים את הבטחתו כשהדברים שהבטיח לא התממשו? 
הפתרונות הפוליטיים המקובלים בארצנו נמנים על פי רוב על אחד משני סוגי הפתרונות הבאים: 
  • האשמה - משהו או מישהו מנע ממנו מלקיימם. 
  • הסחה - משהו או מישהו אחר יתפוש את תשומת-הלב הציבורית. 

בשלב הזה, למרות שאפשר לדמיין מציאות שבה כחלון ונתניהו מאשימים זה את זה, סביר יותר להניח שהשניים מניחים שאותה הסחה תשרת את שניהם. 

נראה שאותו גורם יוכל לשמש הן כשעיר לעזאזל והן כהסחת הדעת.
מי ? 
מי אם לא הפלסטינים? 

אבל מה לגבי הבית היהודי? האם אפשר לדבר ברצינות על התפרקות או השתנות הקואליציה זמן כה קצר בסמוך לאחר שנתניהו מבטיח שהרחבת הקואליציה לא תהיה על חשבון מפלגה קיימת

בוודאי. לא במקרה נשמעים הקולות במחנה הציוני. לא במקרה מתגברים הרעשים בין בנט לנתניהו
לא במקרה מתפרסמים הסקרים המתחילים לבשר על כך שאם הבחירות הבאות יתקיימו במועדן, הרצוג ולפיד יהיו מי שהיו ונתניהו ימצא עצמו מתמודד לראשונה זה שנים רבות עם יריב שמסוגל לאיים עליו ברצינות.  

האומנם אנחנו שומעים את קולותיהם של צעדים מדיניים קרבים ובאים ? 
אולי כן. אולי לא. 
אבל אנחנו עתידים לשמוע את הדיבורים על הצעדים האלה בעתיד הקרוב בצורה אינטנסיבית. כזו שאולי תאפשר לדמויות מסויימות במפלגת העבודה להימנע מתבוסה קרובה בבחירות פנימיות. כזו שאולי תאפשר לכל המעורבים האחרים להגיע לבחירות הקרובות סביב אג'נדה שאיננה כלכלית-חברתית. 

נוכח המצב הבטחוני הלא-פשוט ברחובות הארץ אפשר היה לחשוש מכך שהתחזקותה של החברה האזרחית הישראלית תיעצר. האם אפשר לקוות שהחשש הזה לא יתקיים? 

20.11.2015

ג'ונתן פולרד שוחרר

ג'ונתן פולרד שוחרר מהכלא.

סוף סוף.

הוא נולד באוגוסט 1954 
נעצר בנובמבר 1985 


כנראה שחלק מהרדיפה האמריקאית אחריו נבעה מייחוס מוטעה של פעולות הריגול של אולדריץ' איימס לפולארד. 

אם זה נכון, פולארד היה קורבן כפול, להחמרה גדולה כלפיו מצד ארה"ב ולנאמנות נמוכה כלפיו מצד ישראל. 

אבל הוא לא היה אלפרד דרייפוס 

פולרד בגד בארה"ב. 

מהפרספקטיבה הישראלית זה אולי נראה בסדר. 
מהפרספקטיבה האמריקאית זה לא נראה כך. 

המסר שמעבירה כליאתו, תהיה תכליתה המקורית אשר תהיה, הוא פשוט וקשה: 
אם יש לך נאמנות כפולה, אם יש לך איזושהיא מדינה בעולם שחשובה לך יותר מארה"ב 
בגלל מוצאך, דעותיך או סיבה אחרת, כדאי שתזכור דבר אחד לפני שאתה בוגד: 
אם נתפוש אותך, אתה תשלם את המחיר הגבוה ביותר שנוכל לגבות ממך. 
אז אולי יש מדינה אחרת בעולם שחשובה לך יותר, אבל האם היא חשובה לך יותר ממך עצמך ? 

השאלה הזו היא מחד שאלה קשה להפליא 
ומאידך השאלה הפשוטה ביותר שיש. 
כל חייל נדרש לה לפני צאתו לקרב. 
כל אזרח נדרש לה בבחירתו לחיות במדינה נאבקת כמו ישראל.  
ג'ונתן פולרד נדרש לשלם את המחיר הגדול ביותר שאפשר לבקש מפטריוט ישראלי. 
האם ישראל תדע לגמול לו ביום מן הימים?